לא יזיק לימין קצת עלה ירוק

את מערכת הבחירות הנוכחית אפשר לסכם בפיהוק עצל. כמו שכתב אבי שילון ב"הארץ", מערכת הבחירות ממחזרת את עצמה והבנאליות שלה ניכרת באדישות האזרחים. לאחר מחאת האוהלים, היתה ציפייה שבחירות 2013 יביאו התפרצות אנרגטית של שיח תוסס ומסעיר על דמות החברה והכלכלה בישראל, אך התבדינו. 

בפועל, קיבלנו עוד מאותו דבר. הדוגמה הבולטת ביותר היתה כנס "כלכליסט", אליו נהרו מנהיגי המפלגות ושר האוצר כדי למחזר סיסמאות מוכרות, גם אם צודקות. שלי יחימוביץ' הזכירה שמעמד הביניים נאנק תחת הנטל, שטייניץ צדק כשהדגיש את חשיבות האחריות התקציבית ועידוד הצמיחה, יאיר לפיד הטיל פצצה ו"הפתיע" ברעיון להוריד מיסים ולבני ניסחה במדוייק את בעיית המשק הישראלי: קבוצות לחץ שעומדות לפוליטיקאים על הראש. אין חדש תחת השמש. 

מצעד התקליטים השבורים בועידת "כלכליסט", היה כל כך מדכא, עד שעורר את החשק לעשות את מעשה תלמה ולואיז ולקפוץ מאיזה מצוק פיסקאלי. כולם תקועים בפרדיגמה המשעבדת שהנחילו לנו מפא"י וכולם עושים, בסופו של דבר, את אותו הדבר: מעלים מיסים, מחזקים את שליטת הועדים הגדולים במשק, משחיתים את כספי הציבור בקצבאות מעודדות עוני ומשמרים את הביורוקרטיה המנופחת והבזבזנית.

נתניהו, שרבים מאנשי השמאל מכנים בטעות "ניאו-ליברל", אחראי על הגדלת קצבאות, העמקת הגרעון, הכבדת נטל המס וכניעה לועדים האימתניים ביותר, בהם ועד הרכבת וועד עובדי נמל אשדוד שמקבלים צ'ופרים בכל פעם שחושפים שריר. שלי מציעה את אותם הדברים פחות או יותר, אם כי ארזה את זה יפה במצגת והדביקה למוצר הסוציאל-דמוקרטי תג מחיר: 138 מיליארד שקלים.

שלי יחימוביץ' מציגה את תכנית 138 המיליארד- העמקת המעורבות הממשלתית בכלכלה

 בתוך ים המלל העבש והמוכר, יש מפלגה אחת שמביאה דבר-מה שונה וראוי לתשומת לב והיא "עלה ירוק-הרשימה הליברלית". עלה ירוק, שבמשך שנים רבות סבלה מדימוי של מאורת סטלנים, ריעננה את שורותיה ונציגיה והחליטה לשאת את נס הליברליזם הקלאסי. בתכניתהכלכלית שהציגה היום מציעה המפלגה פתרונות חדשים לחלוטין, חלקם קשים לעיכול במדינה שבה הממשלה מצופה לפתור כל בעיה חברתית. במקום לסבסד את הקוטג' והדיור, הם מציעים לטפל בבעיות השוק האמיתיות שמובילות למחירים גבוהים ובכך יורדים לעומק הכשלים של המבנים הכלכליים בישראל.

"עלה ירוק- הרשימה הליברלית" מציגים את מצעם הכלכלי

מעניין במיוחד בתכניתם, לטעמי, הפרק הדן בהפרטות, בעיקר מכיוון שהוא דוגמה מצויינת למענה ליברלי ולא מתלהם שמצליח להתמודד בגאון עם טענות השמאל הכלכלי. “ישראל יוצאת דופן ביחס לעולם מבחינת השם הרע שיצא בארץ למוסד ההפרטות. מרבים לייחס להפרטות בארץ כשלים כגון עלייה בריכוזיות במשק, פגיעה בתנאי ההעסקה של העובדים במוסדות המופרטים ופגיעה באיכות השירותים לאזרח", נאמר שם. התכנית מציעה מודל הפרטות ליברלי ואיכותי, הכולל הגברת שקיפות, הנפקות בבורסה והכנסת מנגנוני רגולציות על החברה המופרטת בתנאים מסויימים. בכך, מצליחים ב"עלה ירוק" להציע תכנית אמיתית, שאינה פופוליסטית ומיושנת כמו של שלי יחימוביץ' מחד אך גם אינה מפקירה את הפרטת החברות הציבוריות לשקשוקות הון-שלטון מאידך.

את התכנית כתב אורי כץ, דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וכותב הבלוג המצויין "דעת מיעוט". בניגוד לתכנית הפומפוזית של שלי יחימוביץ' והיעדר המצע של הליכוד, כץ מציג במצע הכלכלי של עלה ירוק הרשימה הליברלית דרך חשיבה שמעולם לא באמת נוסתה בישראל ומבסס את הצעותיו על יסודות איתנים של מחקרים, ספרות מקצועית, דוגמאות היסטוריות ומודלים שנוסו מעבר לים.

ועדיין, לתכנית יש מספר חולשות והיא מפלרטטת עם הקו הדק שבין פרקטיקה לאוטופיה. לדוגמה, לא ברור לי אם נלקחו בחשבון כל ההשלכות החברתיות של הגמשת שוק העבודה, כולל פיטוריהם של הלא-נחוצים בשירות הציבורי: בחברה הישראלית שהיתה מושתתת מאז ומעולם על סולידריות שמקורותיה במורשת הקהילות היהודיות, יש לחשוב כיצד לא להתסיס מהומה סוציאלית על ידי פיטורים נרחבים בזמן קצר בשירות הציבורי. דוגמה נוספת היא הסרת חסמי הבנייה בכל הארץ על מנת להציף את השוק בהיצע דירות שיורידו את המחירים. לכאורה, פתרון נכון ומתבקש (ובוודאי עדיף בהרבה על בניית "דיור ציבורי" שהוא פתח לשחיתות ובזבזנות). יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שישראל היא מדינה קטנה מאד וצפופה, שלטבע שלה ולאדמה יש משמעות עמוקה בנראטיב המכונן ולכן כדאי בכל זאת להתערב בשוק, על אף השאיפה לחופש כלכלי ושוק שיאזן עצמו, ולהגביל בניית שכונות וערים חדשות בלב שטחים פתוחים ולנתב את מרבית הבנייה אל תוך ערים ויישובים קיימים. לישראל יש מבנים היסטוריים ותודעתיים עמוקים שלא בהכרח מקבלים מענה במודלים כלכליים טהורים ויש לקחת אותם בחשבון ולהציע תכנית עדינה תוך הבנת התרבות המקומית.

מלבד הביקורת שלי כלפי תוכנה של התכנית הכלכלית, יש לזכור שאי אפשר לנתק החלטה על הצבעה למפלגה מפרמטרים נוספים: מצע בטחוני-מדיני, איכות האנשים ברשימה והסיכוי של מפלגה למנף את כוחה (באם תיכנס לכנסת) וליישם השפעות ממשיות. בכל הנושאים הללו עלה ירוק-הרשימה הליברלית עוד צריכה לתת תשובות ולהוכיח שהיא אופציה חזקה בכלל הקטגוריות. לכן, המסר העיקרי בטור זה איננו עידוד ההצבעה לעלה ירוק. את ההחלטה איזה פתק לשלשל יעשה כל אדם מאחורי הפרגוד על סמך מכלול השיקולים. השורה התחתונה היא שסוף סוף ישנה במערכת הפוליטית קבוצה שמעלה לסדר היום חשיבה ליברלית-קלאסית, אשר בין אם הקורא תומך בה ובין אם לאו, מעשירה את השיח ומציגה מודלים שונים מכל מה שנוסה בעבר.

הליכוד - בינתיים לא מציג מצע כלכלי ליברלי כתגובה לסוציאל דמוקרטיה

את התכנית הכלכלית הזו, היה ראוי שיציג הליכוד. היא שופכת אור על סדק שהולך ונפער במחנה הלאומי, מחנה שמתנתק מהשטח, מתחמק ממתן מצע כלכלי וחברתי קוהרנטי, מוותר על קמפיין ומתנכר למורשתו הליברלית. כולי תקווה ש"עלה ירוק- הרשימה הליברלית", בין אם ייכנסו לכנסת ובין אם לא, יהיו קטליזטור עבור מחנה הימין להצגת חזון כלכלי-חברתי ליברלי איכותי שיוכל לעמוד במאבק עם פופוליזם הסוציאל-דמוקרטיה של שלי וחברותיה משמאל. אחרת, ימיו של הימין בשלטון, במיוחד לאחר המחאה החברתית, ספורים. 

לתכנית הכלכלית של עלה ירוק לחצו כאן.

אהבתם? עקבו אחריי בפייסבוק באמצעות כפתור ה Subscribe. ברק הרשקוביץ.