שלי אשת השנה, הכריז נחמיה שטרסלר מעל דפי "הארץ" ונראה שהוא צודק. לפני כשנה וחצי, כשישבתי עם חברי ארז ב"רוטשילד 12" ולידנו ישבה שלי, איש לא האמין שהיא תצליח לקחת את מפלגת העבודה, שאז רבים עוד קראו לה מפלגת האבודה ולהפוך אותה לסחורה הכי לוהטת בשוק. ולא סתם בשוק, אלא בשוק החופשי של הדעות הפוליטיות.
מאז כניסתה לפוליטיקה, בחרה לה שלי אויב ברור, דמוני, רשע- כזה שיש להביס בכל מחיר. הנמסיס של שלי הוא השוק החופשי והיא מציגה אותו כאויב פרוע, איום אסטרטגי ומקור כל רע. במקביל למגרעות הקפיטליזם, יחימוביץ' מצניעה בשיח הפוליטי שלה את יתרונותיו: עידוד היצירתיות והחדשנות, תגמול על הצלחה ועבודה קשה וקידמה חברתית.
פעם, כשביקרתי בקובה, נסעתי עם נהג מונית מקומי, שסיפר לי שהוא מתכנן לשלוח את בתו לאמריקה. "אתה יודע שהסיכונים של הברחת הגבול בדרך הים לאמריקה הם גבוהים," שאלתי, "ולמרות זאת - אתה בוחר לשלוח את בתך בספינה רעועה אל עתיד לא ברור?". "ודאי," הוא ענה, "ראה: בקובה אין ממש עניים שרעבים ללחם, לכולם יש קצבה. אבל ציפור שכלואה בכלוב של זהב, או במקרה שלנו- כלוב של שוברים למזון, אינה חופשית באמת. בקובה לא יוכל לצמוח ביל גייטס לעולם. ולו בגלל זה, בגלל הסיכוי הקטן להצליח בגדול- אשלח את בתי הרחק מהאי הזה".
נהג המונית לא ידע שביל גייטס הוא שלג דאשתקד. אפל מזמן הפכה להיות השם החם בעולם המחשבים. שלי יחימוביץ', לעומתו- מודעת לזה היטב. לא פלא שהיא מאחדת סביבה את מחנה השמאל, מוכתרת בגלובס ובדה-מרקר כאחת הנשים החשובות והמשפיעות וזוכה לכמות מנדטים גדולה יותר מסקר לסקר.
יחימוביץ' היא פשוט ה"אפל" של הפוליטיקה הישראלית. היא מביאה איתה רוח צעירה ורעננה, שמה את צעירי המפלגה בחזית, משתמשת מצויין ברשתות החברתיות, בבלוג שלה ובמדיה החדשה ומחוברת לשטח ולצרכים המשתנים במהירות של החברה הישראלית. היא אמנם מדברת כנגד השוק החופשי המופקר, התאצ'ריסטי, החזירי - אבל בשוק החופשי של הדעות הפוליטיות היא יודעת לנצל יתרון יחסי, לעשות פילוח של קהל היעד ולהשתמש בטכניקות עסקיות גרידא על מנת לשווק את רעיונותיה בצורה סקסית, חדשנית ופשוטה.
כמו ה- iPhone 5, גם התוכן של יחימוביץ' לא מפתיע אך ארוז ומשווק בצורה מושלמת. רעיונותיה הם הרעיונות המפא"יניקים הישנים, כמעט עבשים, של מעורבות המדינה במשק ובחיי הפרט. אבל הרעיונות האלה מגיעים באריזה דינאמית, מעוצבת ויוקרתית יותר, כזו שעושה לך חשק לקנות. עובדה: אפילו רבים מבני משפחתי, שמעריצים את מנחם בגין ומורשת תנועת החירות - שוקלים לשים "אמת" בקלפי השנה.
מהעבר השני, עומד בנימין נתניהו ומציע את ה- windows הישן. או-אז בשנות השמונים היה ביבי רוק-סטאר פוליטי בקנה מידה עולמי. הוא הציג משנה כלכלית מאתגרת (לזמנה): הורדת מיסוי, הפרטה, הקטנת מעורבות הממשלה בכלכלה, עידוד מנועי הצמיחה, התייעלות וביטול קצבאות ובזבזנות ממשלתית.
ואילו היום לא מציע נתניהו תכנית כלכלית-חברתית ברורה. הוא מדבר על הפרטה, אבל מלאים את החינוך. מדבר על עידוד העבודה אבל מגדיל את הקצבאות. מדבר על הורדת מיסים אבל מקפיץ את המע"מ. מברבר על אחריות תקציבית, אבל מיישם את המלצות השמאל, מגדיל את הגרעון ומכניס את כולנו לחוב לאומי.
נכון, הוא נותן נקודת זיכוי במס להורים עובדים, ממשלתו השלימה את רפורמת הסלולר ושר האוצר שלו הוריד מכסים על שורה של מוצרים. ועדיין, נדמה שנתניהו לא מציע היום אג'נדה ברורה ועומד מאחוריה בגאון.
כמו שחלונות של Microsoft לא נעלמו עם הפיתוחים הפופולריים של Apple, גם נתניהו לא יאבד את השלטון מהר כל כך לטובת שלי. אבל העלייה בפופולריות של מפלגת העבודה ויותר מזה של אסכולת ה"צדק החברתי" השמאלית, מסמלת את האמת החשובה: בשוק החופשי, מי שטוב מצליח. ושלי היא פוליטיקאית מעולה: היא מציעה להמונים פתרונות ברורים ארוזים היטב. לכן, על המחנה הלאומי ליישם חדשנות, דינאמיות, חיבור לקהל היעד ולא הישענות על הצלחות העבר והיגררות לכדי תגובות מאוחרות למציאות ו"כיבוי שריפות". האפשרות השניה היא להתחיל לחשב את קיצו לאחור.
 |
| היי, זאת שלי. ה"אפל" של הפוליטיקה הישראלית. |
מאז כניסתה לפוליטיקה, בחרה לה שלי אויב ברור, דמוני, רשע- כזה שיש להביס בכל מחיר. הנמסיס של שלי הוא השוק החופשי והיא מציגה אותו כאויב פרוע, איום אסטרטגי ומקור כל רע. במקביל למגרעות הקפיטליזם, יחימוביץ' מצניעה בשיח הפוליטי שלה את יתרונותיו: עידוד היצירתיות והחדשנות, תגמול על הצלחה ועבודה קשה וקידמה חברתית.
פעם, כשביקרתי בקובה, נסעתי עם נהג מונית מקומי, שסיפר לי שהוא מתכנן לשלוח את בתו לאמריקה. "אתה יודע שהסיכונים של הברחת הגבול בדרך הים לאמריקה הם גבוהים," שאלתי, "ולמרות זאת - אתה בוחר לשלוח את בתך בספינה רעועה אל עתיד לא ברור?". "ודאי," הוא ענה, "ראה: בקובה אין ממש עניים שרעבים ללחם, לכולם יש קצבה. אבל ציפור שכלואה בכלוב של זהב, או במקרה שלנו- כלוב של שוברים למזון, אינה חופשית באמת. בקובה לא יוכל לצמוח ביל גייטס לעולם. ולו בגלל זה, בגלל הסיכוי הקטן להצליח בגדול- אשלח את בתי הרחק מהאי הזה".
נהג המונית לא ידע שביל גייטס הוא שלג דאשתקד. אפל מזמן הפכה להיות השם החם בעולם המחשבים. שלי יחימוביץ', לעומתו- מודעת לזה היטב. לא פלא שהיא מאחדת סביבה את מחנה השמאל, מוכתרת בגלובס ובדה-מרקר כאחת הנשים החשובות והמשפיעות וזוכה לכמות מנדטים גדולה יותר מסקר לסקר.
יחימוביץ' היא פשוט ה"אפל" של הפוליטיקה הישראלית. היא מביאה איתה רוח צעירה ורעננה, שמה את צעירי המפלגה בחזית, משתמשת מצויין ברשתות החברתיות, בבלוג שלה ובמדיה החדשה ומחוברת לשטח ולצרכים המשתנים במהירות של החברה הישראלית. היא אמנם מדברת כנגד השוק החופשי המופקר, התאצ'ריסטי, החזירי - אבל בשוק החופשי של הדעות הפוליטיות היא יודעת לנצל יתרון יחסי, לעשות פילוח של קהל היעד ולהשתמש בטכניקות עסקיות גרידא על מנת לשווק את רעיונותיה בצורה סקסית, חדשנית ופשוטה.
כמו ה- iPhone 5, גם התוכן של יחימוביץ' לא מפתיע אך ארוז ומשווק בצורה מושלמת. רעיונותיה הם הרעיונות המפא"יניקים הישנים, כמעט עבשים, של מעורבות המדינה במשק ובחיי הפרט. אבל הרעיונות האלה מגיעים באריזה דינאמית, מעוצבת ויוקרתית יותר, כזו שעושה לך חשק לקנות. עובדה: אפילו רבים מבני משפחתי, שמעריצים את מנחם בגין ומורשת תנועת החירות - שוקלים לשים "אמת" בקלפי השנה.
מהעבר השני, עומד בנימין נתניהו ומציע את ה- windows הישן. או-אז בשנות השמונים היה ביבי רוק-סטאר פוליטי בקנה מידה עולמי. הוא הציג משנה כלכלית מאתגרת (לזמנה): הורדת מיסוי, הפרטה, הקטנת מעורבות הממשלה בכלכלה, עידוד מנועי הצמיחה, התייעלות וביטול קצבאות ובזבזנות ממשלתית.
ואילו היום לא מציע נתניהו תכנית כלכלית-חברתית ברורה. הוא מדבר על הפרטה, אבל מלאים את החינוך. מדבר על עידוד העבודה אבל מגדיל את הקצבאות. מדבר על הורדת מיסים אבל מקפיץ את המע"מ. מברבר על אחריות תקציבית, אבל מיישם את המלצות השמאל, מגדיל את הגרעון ומכניס את כולנו לחוב לאומי.
נכון, הוא נותן נקודת זיכוי במס להורים עובדים, ממשלתו השלימה את רפורמת הסלולר ושר האוצר שלו הוריד מכסים על שורה של מוצרים. ועדיין, נדמה שנתניהו לא מציע היום אג'נדה ברורה ועומד מאחוריה בגאון.
כמו שחלונות של Microsoft לא נעלמו עם הפיתוחים הפופולריים של Apple, גם נתניהו לא יאבד את השלטון מהר כל כך לטובת שלי. אבל העלייה בפופולריות של מפלגת העבודה ויותר מזה של אסכולת ה"צדק החברתי" השמאלית, מסמלת את האמת החשובה: בשוק החופשי, מי שטוב מצליח. ושלי היא פוליטיקאית מעולה: היא מציעה להמונים פתרונות ברורים ארוזים היטב. לכן, על המחנה הלאומי ליישם חדשנות, דינאמיות, חיבור לקהל היעד ולא הישענות על הצלחות העבר והיגררות לכדי תגובות מאוחרות למציאות ו"כיבוי שריפות". האפשרות השניה היא להתחיל לחשב את קיצו לאחור.
