באולם של תנועת הליכוד על הגג של מצודת זאב, חודרים מבטיהם של ז'בוטינסקי ובגין אל החלל הדחוס בהיסטוריה פוליטית סוערת. נוכחותם של השניים, כמו גם החיבור ל"ציונים הכלליים" עיצבו את המפלגה כלאומית-ליברלית. ואכן, לאורך השנים, תנועת החירות (ובגלגוליה העתידיים: גח"ל והליכוד), נשאה את נס חירות הפרט. בגין היה מהמתנגדים העיקשים לממשל הצבאי שהוטל על ערביי ישראל, הליכוד קידם ליברליזציה של השוק ואפילו נושאים שקשורים לקהילה הגאה קודמו על ידי הליכוד, בפועל, יותר מאשר על ידי מפלגות אחרות (על כך אכתוב בעתיד).
השבוע התראיינתי לאתר ynet כפעיל ליברלי בליכוד. אמרתי שאני שמח שהליכוד חידד בפריימריז את עמדותיו הלאומיות ושהתנתקות שניה כנראה לא תהיה, אך התוצאות מעידות על אובדן הבסיס הליברלי של המפלגה. דרך מעניינת לבחון את הטענה שלי תהיה על ידי בחינת המסרים שעברו על ידי המתמודדים בפייסבוק.
ההנחה שלי היא כפולה ומבוססת על היכרות מקרוב עם המערכת:
1. מסרים בפייסבוק, מתוקף היותם פומביים וויראליים, נבחרים על ידי מתמודדים בפריימריז (על אחת כמה וכמה במפלגה שמרנית), בקפידה ולכן הם מייצגים נאמנה את המסרים שלהם לקהל הבוחרים.
2. קהל הבוחרים של המתמודדים בפריימריז הוא לא הציבור הרחב אלא מתפקדי הליכוד בלבד וקבלני הקולות עוד יותר.
מכאן שבחינה של המסרים העיקריים בפייסבוק ובאינטרנט בכלל, יכולה לתת אינדיקציה על מה חשוב למתמודדים להעביר לקהל בוחריהם ויותר מכך- מה חשוב לקהל מתפקדי הליכוד למצוא במתמודדים. מממצאיי עולה שכל המסרים של אלה שהגיעו ל- 10 המקומות הראשונים הם מסרים מאד לאומיים, נטולי כל מרכיב ליברלי ולפעמים אף בעייתיים בהקשר של חירות הפרט.
למקום הראשון הגיע גדעון סער. הדי-ג'יי התל אביבי הוא ליברל בהשקפותיו שתומך לעתים קרובות בחירות כלכלית, פלורליזם דתי ובקהילה הגאה. אך לעת הפריימריז נעלמו הצהרות בזכות חופש דת ולהפחתת מיסים לא היה מקום בסטטוסים. למעשה, כמעט כל המסרים שלו בחודש שקדם לפריימריז, היו קשורים להתיישבות ביהודה ושומרון או ביקורות מימין על אבו מאזן או אולמרט. ביום הפריימריז סער לא סיפר על המהפכה שהוביל בחינוך אלא בחר להבליט כתבה על התקדמות הפיכת המכללה באריאל לאוניברסיטה. אני באופן אישי בעד פתיחת אוניברסיטת אריאל, על אפם וחמתם, כפי שאמר סער בעצמו. אך כאשר כל המסרים הם על אריאל, סיורים לחברון והקיצוניות של אבו מאזן, אפשר להבין בקלות שאין בעיניו ערך לאג'נדה ליברלית בעיני מתפקדי הליכוד.
סער לא לבד. גלעד ארדן, הציג מסרים "מגניבים" יותר כמו סרטון סטייל מחוברים, אבל גם הוא הפתיע כשממש לפני סוף המירוץ שחרר הצהרה ש"אבו מאזן הוא חמאסניק בתחפושת". גם בקמפיין שלו ראינו חיזוק משמעותי לאלמנטים הלאומיים, התאיידות מוחלטת של חירות הפרט.
בוגי יעלון, שהיה לאישיות הבכירה ביותר שהתבטאה בעד זכויות גם לזוגות נשואים מהקהילה הגאה, הלך על קו בטחוני לחלוטין. זאת כמובן החלטה אסטרטגית חכמה שהבליטה את יתרונותיו. אך גם הוא, אחד מחביבי הליכוד בעיניי, לא הציג תפיסה הוליסטית שקשורה לשאלות אזרחיות וכלכליות אלא שם את הפוקוס כולו על לוחמי צה"ל שנפלו, הטרור העזתי ועל מורשתו הצבאית של יצחק רבין.
אין אדם אחד בעשירייה הראשונה שמצאתי אצלו אמירות ליברליות מובהקות. דני דנון ששודרג למקום החמישי ברשימה הקריב את כל הקמפיין שלו למלחמה בחנין זועבי והפך לח"כ הכי ויראלי ברשת. האלמנט הכלכלי היחיד שלו היה אזכור להצעת החוק שלו להלאמת וסבסוד אתר החרמון מהקופה הציבורית- לא בדיוק ליברליזם כלכלי. זאב אלקין הפתיע בסרטון ה"אלקין סטייל" המדובר שלו, בו הוא שם את דורית בייניש וציפי לבני כאויבות המדינה, בשורה אחת עם חנין זועבי, מרחק ת"ק פרסה מתפיסות הדמוקרטיה של בגין (האב, לא זה שנדחק החוצה מהרשימה השבוע).
הפורמט של ציר-זמן בפייסבוק מאפשר לנו לנתח פריסה של מסרים וטרמינולוגיה בטווח זמן מוגדר. התמונה מפעילות האון-ליין של המתמודדים העיקריים בפריימריז בליכוד חדה כתער: מבחינתם, מתפקדי הליכוד מתעניינים אך ורק בתכנים לאומיים תקיפים, חזקים ובלתי מתפשרים. מסרים ליברליים- אינם בעלי ערך. הם ויועציהם צדקו, שכן בפועל הבודדים שכן היו משויכים לאג'נדה הליברלית נעלמו מהרשימה.
היעלמות הבסיס הליברלי אינו גזירת גורל. הוא גזירת התפקדויות. מערכת בחירות מקדימות שמורכבת מדילים בין וועדי עובדים חזקים, קבוצות אולטרא-אידאולוגיות ימניות ובעלי אינטרס, מחייבת את המתמודדים שחפצים להיות נבחרי ציבור ליישר קו. אבל אפשר אחרת. אם אתם מזהים את עצמכם מהמרכז ימינה ורוצים לחזק אתחירות הפרט, הצטרפו לליכוד. התפקדו והתאגדו.
נכון, הדרך נראית לא קלה לעתים ולליברלים הרשימה עשויה להיראות לא אטרקטיבית. אך עכשיו הוא הזמן הנכון. כמו בכל שוק- נכנסים בשפל ומממשים (במקרה זה את הכח הפוליטי), בשיא. 64 ש"ח לשנה זה מחיר אפסי לעומת עתיד ילדיכם.
ואיך אפשר בלי מילה קטנה על פייגלין, חבר הכנסת החדש המתהדר בנוצות ליברליות. ראשית, יש לתהות על קנקנו של הליברליזם שלו. הוא אמנם בעד לגליזציה של קנאביס ופירוק מונופולים ממשלתיים, אך משנתו כרוכה במתן "גרין קארד" לערבים שיסופחו לישראל במקום אזרחות, אלמנט אנטי דמוקרטי בעיני (בעיקר משום שלא היגרו לבתיהם). הוא גם הומופוב מוצהר שקורא להומואים "לחזור לארונות", שמא הנוכחות שלהם במרחב הציבורי תהרוס את ערכי המשפחה. שנית, גם אם היה ליברל, העובדה היא שחלק גדול מציבור תומכיו אינם מחזיקים בעמדות דומות והוא יהיה חייב להם את כסאו. שלישית, הניסיון מוכיח שח"כים שקידם פייגלין לכנסת בעבר לא הוציאו לפועל מדיניות ליברלית במיוחד ויש להניח שניסיון העבר ילמד על העתיד. פייגלין התמתן מעט בשנה האחרונה. אם ימשיך בדרך מתונה, ילמד לכבד גם אוכלוסיות שלא נוח לו איתן ויקדם צעדים ליברליים כפי שהוא מבטיח- אפשר לעבוד איתו. חובת ההוכחה עליו.
ונקנח בסעיף ב' מחוקת הליכוד:
השבוע התראיינתי לאתר ynet כפעיל ליברלי בליכוד. אמרתי שאני שמח שהליכוד חידד בפריימריז את עמדותיו הלאומיות ושהתנתקות שניה כנראה לא תהיה, אך התוצאות מעידות על אובדן הבסיס הליברלי של המפלגה. דרך מעניינת לבחון את הטענה שלי תהיה על ידי בחינת המסרים שעברו על ידי המתמודדים בפייסבוק.
 |
| ליברליזם - החתיכה החסרה בליכוד 2012 |
ההנחה שלי היא כפולה ומבוססת על היכרות מקרוב עם המערכת:
1. מסרים בפייסבוק, מתוקף היותם פומביים וויראליים, נבחרים על ידי מתמודדים בפריימריז (על אחת כמה וכמה במפלגה שמרנית), בקפידה ולכן הם מייצגים נאמנה את המסרים שלהם לקהל הבוחרים.
2. קהל הבוחרים של המתמודדים בפריימריז הוא לא הציבור הרחב אלא מתפקדי הליכוד בלבד וקבלני הקולות עוד יותר.
מכאן שבחינה של המסרים העיקריים בפייסבוק ובאינטרנט בכלל, יכולה לתת אינדיקציה על מה חשוב למתמודדים להעביר לקהל בוחריהם ויותר מכך- מה חשוב לקהל מתפקדי הליכוד למצוא במתמודדים. מממצאיי עולה שכל המסרים של אלה שהגיעו ל- 10 המקומות הראשונים הם מסרים מאד לאומיים, נטולי כל מרכיב ליברלי ולפעמים אף בעייתיים בהקשר של חירות הפרט.
למקום הראשון הגיע גדעון סער. הדי-ג'יי התל אביבי הוא ליברל בהשקפותיו שתומך לעתים קרובות בחירות כלכלית, פלורליזם דתי ובקהילה הגאה. אך לעת הפריימריז נעלמו הצהרות בזכות חופש דת ולהפחתת מיסים לא היה מקום בסטטוסים. למעשה, כמעט כל המסרים שלו בחודש שקדם לפריימריז, היו קשורים להתיישבות ביהודה ושומרון או ביקורות מימין על אבו מאזן או אולמרט. ביום הפריימריז סער לא סיפר על המהפכה שהוביל בחינוך אלא בחר להבליט כתבה על התקדמות הפיכת המכללה באריאל לאוניברסיטה. אני באופן אישי בעד פתיחת אוניברסיטת אריאל, על אפם וחמתם, כפי שאמר סער בעצמו. אך כאשר כל המסרים הם על אריאל, סיורים לחברון והקיצוניות של אבו מאזן, אפשר להבין בקלות שאין בעיניו ערך לאג'נדה ליברלית בעיני מתפקדי הליכוד.
סער לא לבד. גלעד ארדן, הציג מסרים "מגניבים" יותר כמו סרטון סטייל מחוברים, אבל גם הוא הפתיע כשממש לפני סוף המירוץ שחרר הצהרה ש"אבו מאזן הוא חמאסניק בתחפושת". גם בקמפיין שלו ראינו חיזוק משמעותי לאלמנטים הלאומיים, התאיידות מוחלטת של חירות הפרט.
בוגי יעלון, שהיה לאישיות הבכירה ביותר שהתבטאה בעד זכויות גם לזוגות נשואים מהקהילה הגאה, הלך על קו בטחוני לחלוטין. זאת כמובן החלטה אסטרטגית חכמה שהבליטה את יתרונותיו. אך גם הוא, אחד מחביבי הליכוד בעיניי, לא הציג תפיסה הוליסטית שקשורה לשאלות אזרחיות וכלכליות אלא שם את הפוקוס כולו על לוחמי צה"ל שנפלו, הטרור העזתי ועל מורשתו הצבאית של יצחק רבין.
אין אדם אחד בעשירייה הראשונה שמצאתי אצלו אמירות ליברליות מובהקות. דני דנון ששודרג למקום החמישי ברשימה הקריב את כל הקמפיין שלו למלחמה בחנין זועבי והפך לח"כ הכי ויראלי ברשת. האלמנט הכלכלי היחיד שלו היה אזכור להצעת החוק שלו להלאמת וסבסוד אתר החרמון מהקופה הציבורית- לא בדיוק ליברליזם כלכלי. זאב אלקין הפתיע בסרטון ה"אלקין סטייל" המדובר שלו, בו הוא שם את דורית בייניש וציפי לבני כאויבות המדינה, בשורה אחת עם חנין זועבי, מרחק ת"ק פרסה מתפיסות הדמוקרטיה של בגין (האב, לא זה שנדחק החוצה מהרשימה השבוע).
 |
| דני דנון בחמישייה הראשונה, נסיך הליכוד הרחק מלמטה. |
הפורמט של ציר-זמן בפייסבוק מאפשר לנו לנתח פריסה של מסרים וטרמינולוגיה בטווח זמן מוגדר. התמונה מפעילות האון-ליין של המתמודדים העיקריים בפריימריז בליכוד חדה כתער: מבחינתם, מתפקדי הליכוד מתעניינים אך ורק בתכנים לאומיים תקיפים, חזקים ובלתי מתפשרים. מסרים ליברליים- אינם בעלי ערך. הם ויועציהם צדקו, שכן בפועל הבודדים שכן היו משויכים לאג'נדה הליברלית נעלמו מהרשימה.
היעלמות הבסיס הליברלי אינו גזירת גורל. הוא גזירת התפקדויות. מערכת בחירות מקדימות שמורכבת מדילים בין וועדי עובדים חזקים, קבוצות אולטרא-אידאולוגיות ימניות ובעלי אינטרס, מחייבת את המתמודדים שחפצים להיות נבחרי ציבור ליישר קו. אבל אפשר אחרת. אם אתם מזהים את עצמכם מהמרכז ימינה ורוצים לחזק אתחירות הפרט, הצטרפו לליכוד. התפקדו והתאגדו.
נכון, הדרך נראית לא קלה לעתים ולליברלים הרשימה עשויה להיראות לא אטרקטיבית. אך עכשיו הוא הזמן הנכון. כמו בכל שוק- נכנסים בשפל ומממשים (במקרה זה את הכח הפוליטי), בשיא. 64 ש"ח לשנה זה מחיר אפסי לעומת עתיד ילדיכם.
 |
| חובת ההוכחה עליו. פייגלין. |
ונקנח בסעיף ב' מחוקת הליכוד:
"הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חרות הפרט, שוויון זכויות והזדמנויות לכל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה".
